ניטור עופות פולשים

Acridotheres leucocephalus

תפוצה מקורית: דרום מזרח אסיה.
הגעה לישראל: ככל הנראה בסוף המאה ה-20 או תחילת המאה ה-21, מפרטים שברחו או שוחררו מגידול.
בתי גידול מועדפים: בעיקר אזורים עירוניים ופרבריים, פארקים וגנים.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: יש תצפיות באזורים מיושבים, בעיקר במרכז הארץ. בתהליך התבססות.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות עם מינים מקומיים: על מקורות מזון (פירות, חרקים) ועל אתרי קינון (חללים בעצים, תיבות קינון), דבר שעלול לדחוק מינים מקומיים כמו הירגזי והדרור.
• העברת מחלות: קיים פוטנציאל להעברת מחלות למינים מקומיים.
• נזקים חקלאיים: עלול לגרום נזק למטעים וגידולים חקלאיים.

מאפיינים

• גודלו בין זרזיר מצוי למיינה. בעל ראש לבן או בהיר וגוף כהה עם כתמים לבנים בכנפיים, הנראים במעוף.
• רבייה: מקנן בחללים.
• מאפיינים חברתיים: לרוב נמצא בלהקות.
• תזונה: אוכל כל, ניזון בעיקר מפירות, זרעים, חרקים, ושאריות מזון אדם.
• מידע מעניין: קולו רם וטרחני.

מינים דומים וסימני זיהוי: דומה מאוד למיינה המצויה. סימן הזיהוי העיקרי הוא צבע הראש הבהיר-לבן, בניגוד לראש הכהה של הזרזיר המצוי והמיינה המצויה. למיינה יש כתם צהוב סביב העין.

Acridotheres tristis

תפוצה מקורית: תת-היבשת ההודית, דרום מזרח אסיה.
הגעה לישראל: הובאה לישראל ככל הנראה כחיית מחמד. התפשטה במהירות רבה מפרטים שברחו או שוחררו, סביב שנות ה-90 של המאה ה-20.
בתי גידול מועדפים: בעיקר אזורים עירוניים ופרבריים, שטחים חקלאיים, פארקים וגנים.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: נפוצה כמעט בכל עיר ויישוב בישראל. אחת הציפורים הפולשות הנפוצות והמזיקות ביותר בישראל.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות אגרסיבית על מזון ואתרי קינון: דוחקת מינים מקומיים (כמו דרור הבית, נקר סורי, דוכיפת, ירגזי, עורבני) מאתרי הקינון והמזון שלהם. ידועה בטריפת ביצים וגוזלים של מינים מקומיים.
• נזקים חקלאיים: גורמת נזקים משמעותיים למטעים (בעיקר פירותיים), גפנים וגידולי שדה.
• מפגעי רעש ולכלוך: להקות גדולות גורמות למפגעי רעש, לשלשת ולכלוך בסביבת מגורים.
• העברת מחלות: קיים פוטנציאל להעברת מחלות וטפילים.
•  

מאפיינים

• ציפור בינונית, באורך כ-23 ס”מ. צבע גופה חום-שחור, ראשה וצווארה כהים, רגליים וצבע כתום בולט סביב העין. במעוף נראה כתם לבן גדול בכנף. הליכתה על הקרקע בולטת.
• רבייה: מתרבה במהירות. מקננת בחללים טבעיים (עצים) ומלאכותיים (מבנים, גגות, תיבות קינון). דוגרת מספר מחזורים בשנה, בכל תטולה 3-6 ביצים.
• מאפיינים חברתיים: מתקהלת בלהקות גדולות, במיוחד לפני לינה משותפת.
• תזונה: אוכלת כל. ניזונה מחרקים, פירות (בעיקר עסיסיים), זרעים, ביצים וגוזלים של ציפורים אחרות ושאריות מזון אדם.
• מידע מעניין: אחד מ-100 המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם לפי IUCN. אינטליגנטית מאוד ובעלת יכולת חיקוי קולות.

מינים דומים וסימני זיהוי: דומה לזרזיר הבורמזי, אך נבדלת בסימן הכתום סביב העין. נבדלת מהשחרור בכתמים הלבנים על הכנף. הליכתה המהירה והבטוחה על הקרקע אופיינית.

Threskiornis aethiopicus

תפוצה מקורית: אפריקה שמדרום לסהרה.
הגעה לישראל: ככל הנראה החל להתבסס בשנות ה-90, מפרטים שברחו או שוחררו מפינות חי וגני חיות.
בתי גידול מועדפים: מקווי מים מתוקים (נחלים, אגמים, בריכות דגים, מאגרים), שטחי בוץ, שדות חקלאיים מושקים, מגרשי אשפה.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: אוכלוסייה ספורדית באזורים שונים, בעיקר בעמק החולה, עמק יזרעאל, עמק בית שאן, השפלה והנגב המערבי.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות על מזון ואתרי קינון: מתחרה עם עופות מים מקומיים, בעיקר אנפות לבנות וסיקסקים, על מקורות מזון (חרקים, דגים, דו-חיים) ועל אתרי קינון (עצים, שיחים).
• טריפה של ביצים וגוזלים: ידוע כטורף ביצים וגוזלים של עופות מים אחרים (ברווזים, שקנאים).
• העברת מחלות: קיים פוטנציאל להעברת מחלות.
• נזקים לחקלאות ולדיג: עלול לגרום נזק למדגה ולשטחים חקלאיים (בעיקר גידולים מושקים).
• מפגעי סניטציה: חיפוש מזון באשפה וצואתו עלולים לגרום למפגעים סניטריים.
•  

מאפיינים

• ציפור מים גדולה (כ-65-75 ס”מ), לבנה ברובה, עם צוואר וראש קירחים ושחורים. מקור מעוקל כלפי מטה בצבע שחור ורגליים שחורות.
• רבייה: מקנן על עצים או שיחים בקרבת מים. 2-4 ביצים בתטולה.
• מאפיינים חברתיים: לרוב מונוגמי ומקנן בקבוצות גדולות, לעיתים במושבות מעורבות עם מיני עופות מים אחרים. שיחור המזון והשינה הם בלהקות. שקט בדרך כלל, אך משמיע קולות קרקור.
• תזונה: אוכל כל. ניזון מחרקים גדולים, חלזונות, תולעים, סרטנים, דגים קטנים, דו-חיים, פגרים ושאריות מזון אדם.
• מידע מעניין: במצרים העתיקה נחשב לקדוש (ומכאן שמו). נחשב למין פולש בעייתי מאוד באירופה (בעיקר בצרפת) ובאזורים נוספים בעולם.

מינים דומים וסימני זיהוי: מראהו הייחודי (לבן, ראש ומקור שחורים וקירחים) מבדיל אותו מרוב עופות המים בישראל.

Alopochen aegyptiaca

תפוצה מקורית: אפריקה שמדרום לסהרה ועמק הנילוס.
הגעה לישראל: מין מקומי שחי בישראל בעבר הרחוק, אך נכחד. הגיעה שוב לישראל החל משנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 מפרטים שהובאו כעופות נוי והתרבו בשבי או ברחו.
בתי גידול מועדפים: מקווי מים מתוקים (נחלים, אגמים, בריכות, מאגרים), פארקים עירוניים עם מקווי מים.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: נפוצה בעיקר במרכז ובשפלה ומתפשטת במהירות צפונה ודרומה לאורך נחלים ומקווי מים.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות עם מיני ברווזים ועופות מים מקומיים: על מקורות מזון ואתרי קינון. ידועה בהתנהגותה האגרסיבית בעונת הקינון.
• העברת מחלות: קיים פוטנציאל להעברת מחלות לעופות מים אחרים.
• נזק לצמחיית מים וגדות: רעייה ודריכה על צמחיית מים.
• נזק למערכות אקולוגיות עדינות: באזורים מסוימים, פעילותה עלולה להשפיע על המגוון הביולוגי המקומי.
•  

מאפיינים

• אווז גדול (אורך 63-73 ס”מ), בעל מראה ייחודי של “פס עין” חום כהה בולט וכתם חזה חום. צבע גוף חום-אפור בהיר עם כתמים חומים-שחורים, כנפיים בעלות כתם לבן וירוק מתכתי.
• רבייה: מקננת על הקרקע, בין שיחים, בחללים בעצים או במבנים נטושים. עונת הקינון ארוכה, מטילה 5-12 ביצים.
• מאפיינים חברתיים: לרוב נצפית בלהקות קטנות לאורך השנה, בעיקר לצורך הגנה מפני טורפים. בעונת הרבייה הלהקה מתפצלת לזוגות מונוגמיים, כשהזכר טריטוריאלי ואגרסיבי יותר בהגנה על אתר הקינון והגוזלים. הם שקטים יחסית מחוץ לעונת הרבייה, אך רעשניים מאוד במהלך החיזור וההגנה על הטריטוריה.
• תזונה: בעיקר צמחונית – דשא, עלים, זרעים, צמחי מים. לעיתים אוכלת גם חרקים קטנים.
• מידע מעניין: נחשבה לקדושה במצרים העתיקה. קול רם וצווחני, במיוחד במעוף.

מינים דומים וסימני זיהוי: קשה להתבלבל עם ברווזים מקומיים בשל גודלה ומאפייניה הייחודיים (פס העין הכהה).

Anas erythrorhyncha

תפוצה מקורית: דרום אפריקה ומזרח היבשת.
הגעה לישראל: לא ברור מקור הפרטים.
בתי גידול מועדפים: מקווי מים מתוקים (בריכות, מאגרים, נחלים).
תפוצה ידועה עד כה בישראל: תצפיות בודדות ולא קבועות, בעיקר במרכז ובצפון הארץ. עדיין לא נחשב למין פולש מבוסס ונפוץ בישראל.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• הכלאה עם מינים מקומיים: פוטנציאל להכלאה עם מיני ברווזים מקומיים, באופן שעלול לפגוע במאגר הגנטי שלהם.
• תחרות על משאבים: על מקורות מזון ואתרי קינון עם מיני ברווזים מקומיים.
• העברת מחלות: קיים סיכון להעברת מחלות.

מאפיינים

• ברווז קטן יחסית (כ-43-48 ס”מ), גופו חום-אפור מנוקד, ראש כהה עם מצח וכיפה כהים, והסימן הבולט ביותר הוא מקורו האדום-ורוד.
• רבייה: מקנן בקרבת מים, לעיתים בצמחייה צפופה. 6-12 ביצים בתטולה.
• מאפיינים חברתיים: מין חברותי מאוד מחוץ לעונת הרבייה, יוצר להקות גדולות. נוטה להיות שקט יחסית.
• תזונה: ניזון בעיקר מזרעי צמחי מים, מחרקים קטנים ומחסרי חוליות.
• מידע מעניין: ציפור נוי פופולרית בשל צבעי מקורה.

מינים דומים וסימני זיהוי: הסימן הייחודי הוא המקור האדום-ורוד. גודלו דומה לשרשירים אחרים, אך צבעיו דומים יותר לברווזים מקומיים מסוימים.

Aratinga nenday

תפוצה מקורית: דרום אמריקה.
הגעה לישראל: ככל הנראה החל משנות ה-90 המאוחרות, מפרטים שברחו מגידול בשבי.
בתי גידול מועדפים: אזורים עירוניים ופרבריים, פארקים וגינות עם עצים גבוהים.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: תצפיות בודדות, בעיקר באזורים עם צמחייה עשירה.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות על מקומות קינון: עם מינים מקומיים המקננים בחללים (כמו דרורים, ירגזים, נקר סורי, דוכיפת ותנשמת), באופן שעלול לדחוק אותם.
• נזקים חקלאיים: בעל פוטנציאל לגרום נזק למטעים, בעיקר פירותיים.
• נזק לצמחייה מקומית: באמצעות אכילה מוגברת של פירות וזרעים.
• רעש: כמו תוכים רבים, רעשניים מאוד בלהקות ועלולים להוות מטרד לתושבים.

מאפיינים

• תוכי בגודל בינוני (כ-30 ס”מ), ירוק ברובו, עם ראש שחור בולט ונוצות כחלחלות בקצות הכנפיים.
• רבייה: מקנן בחללי עצים, במבנים ולעיתים בתיבות קינון גדולות. 3-5 ביצים בתטולה.
• מאפיינים חברתיים: להקות רועשות וגדולות, נצפות בעיקר בעצים גבוהים.
• תזונה: ניזון מפירות, זרעים, אגוזים וניצנים.
• מידע מעניין: פופולרי כחיית מחמד חכמה וקולנית.

מינים דומים וסימני זיהוי: נבדל מהתוכי הנזירי ומתוכים אחרים בראשו השחור.

Agapornis roseicollis

תפוצה מקורית: דרום-מערב אפריקה.
הגעה לישראל: ככל הנראה בשנות ה-90 המאוחרות או תחילת שנות ה-2000, כתוצאה מבריחה או שחרור של פרטים מגידול בשבי.
בתי גידול מועדפים: אזורים עירוניים ופרבריים עם צמחייה צפופה, פארקים וגינות.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: תצפיות ספורדיות בכל הארץ.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות על מקומות קינון: מקנן בחללים (עצים, קירות, עמודי חשמל) ועלול להתחרות במינים מקומיים המשתמשים בחללים דומים, אם כי ההשפעה טרם הוערכה באופן נרחב.
• נזקים אקולוגיים: קיים פוטנציאל לנזק לצמחייה מקומית דרך אכילת זרעים ופירות.
• העברת מחלות: קיים סיכון להעברת מחלות.

מאפיינים

• תוכי קטן (כ-17 ס”מ), ידוע בצבעיו העזים: גוף ירוק-כחלחל, ראש וצוואר ורודים וכתם כחול בחלק התחתון של הגב.
• רבייה: מקננים במושבות גדולות בחללים, לרוב בחורים בעצים או במבנים.
• מאפיינים חברתיים: להקות גדולות, רועשות ופעילות.
• תזונה: בעיקר זרעים וגרעינים, אך גם ניצנים ופירות.
• מידע מעניין: פופולרי כחיית מחמד בזכות יופיו וה”אהבה” שמציג לבן/בת זוג (מכונה lovebird).

מינים דומים וסימני זיהוי: קשה להתבלבל עם מינים מקומיים בשל צבעיו הייחודיים. דומים למינים אחרים מאותו הסוג שעלולים לברוח מהשבי, אך ורוד הפנים הוא הנפוץ ביותר מביניהם.

Myiopsitta monachus

תפוצה מקורית: דרום אמריקה.
הגעה לישראל: תצפיות ראשונות בשנות ה-90, מפרטים שברחו מגידול.
בתי גידול מועדפים: אזורים עירוניים ופרבריים עם צמחייה ופארקים.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: תצפיות בכל הארץ, אך הרבה פחות נפוץ מהדררה המצויה.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות אגרסיבית על מקורות מזון וקינון: בונה קנים קבוצתיים גדולים ומסיביים (מענפים), העלולים להזיק לעצים או למבנים. מתחרה על מזון ועל מקומות קינון.
• נזקים חקלאיים: פוטנציאל לגרום נזק כבד למטעים ולגידולים חקלאיים.
• מפגעי רעש: להקות רועשות המהוות מטרד רציני.
• נזק לתשתיות: קיניהם הגדולים על עמודי חשמל עלולים לגרום לקצרים ולהפסקות חשמל.

מאפיינים

• תוכי בינוני (כ-29 ס”מ), בצבע ירוק בוהק, עם מצח, פנים, חזה ובטן אפורים בהירים ומקור חזק וכתום.
• רבייה: ייחודי בבניית קני ענק קבוצתיים מענפים, בהם מקננים מספר זוגות יחד. מתרבה במהירות.
• מאפיינים חברתיים: להקות גדולות.
• תזונה: ניזון מפירות, זרעים, אגוזים וניצנים.
• מידע מעניין: נחשב למין פולש בעייתי באזורים רבםי בעולם (כמו ארה”ב, אירופה). יכול לחיות במגוון רחב של אקלימים.

מינים דומים וסימני זיהוי: ייחודי במראהו (חזה אפור, קן קבוצתי). ניתן לבלבל עם תוכים אחרים בגודל דומה אך חזהו האפור בולט ומבדיל אותו.

Poicephalus senegalus

תפוצה מקורית: מערב אפריקה.
הגעה לישראל: תצפיות בודדות החל משנות ה-90, ככל הנראה מפרטים שברחו מגידול פרטי.
בתי גידול מועדפים: אזורים עירוניים ופרבריים, פארקים עם עצים.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: תצפיות בודדות, בעיקר במרכז הארץ. עדיין אינו מין פולש מבוסס או בעל אוכלוסייה קבועה.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות על מקורות קינון: מקנן בחללים, דבר שעלול ליצור תחרות עם מינים מקומיים, אם כי בהיקף נמוך מאוד כרגע.
• נזקים חקלאיים: קיים פוטנציאל לנזק למטעים אם יתבסס.

מאפיינים

• תוכי קטן עד בינוני (כ-23 ס”מ). גופו ירוק, ראש אפור, בחזה צורת V בצהוב-כתום-אדום. מקור שחור גדול.
• רבייה: מקנן בחללי עצים.
• מאפיינים חברתיים: לרוב נמצא בזוגות או בקבוצות קטנות.
• תזונה: ניזון מזרעים, פירות, אגוזים וניצנים.
• מידע מעניין: פופולרי מאוד כחיית מחמד בזכות אישיותו הידידותית ויכולת הדיבור.

מינים דומים וסימני זיהוי: צורת V הצבעונית על חזהו והראש האפור מבדילים אותו מרוב התוכים הפולשים האחרים בישראל.

Psittacula eupatria

תפוצה מקורית: דרום ודרום-מזרח אסיה.
הגעה לישראל: תצפיות ראשונות בשנות ה-80, כנראה מפרטים שברחו מגידול בשבי.
בתי גידול מועדפים: אזורים עירוניים ופרבריים עם עצים גבוהים (בעיקר אקליפטוסים, דקלים).
תפוצה ידועה עד כה בישראל: מושבות קטנות ומבודדות בעיקר במרכז הארץ ובשפלה (בדומה לדררה המצויה, אך הרבה פחות נפוצה).

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות על מקורות קינון: בשל גודלה, היא מתחרה באופן אגרסיבי על חללי קינון גדולים (חורים בעצים) עם מינים מקומיים (נקר סורי, דוכיפת, תנשמת, כוס החורבות).
• נזקים חקלאיים: בעלת פוטנציאל לגרום נזק למטעים ולגידולי שדה, בעיקר פירות ואגוזים.
• מפגעי רעש: כמו דררות רבות, רעשנית מאוד בלהקות.

מאפיינים

• תוכי גדול במיוחד (כ-58 ס”מ, כולל זנב ארוך), ירוק ברובו, בעל מקור אדום גדול ופס אדום-שחור בולט בצוואר (מעין טבעת). כתם ארגמני כהה על הכנפיים (הקשה לזיהוי מרחוק).
• רבייה: מקננת בחללי עצים גבוהים.
• מאפיינים חברתיים: נצפית בלהקות, לרוב בעצים גבוהים.
• תזונה: ניזונה מפירות, זרעים, אגוזים וניצנים.
• מידע מעניין: קיבלה את שמה על שם אלכסנדר מוקדון, שעל פי האגדה הביא אותה לאירופה.

מינים דומים וסימני זיהוי: דומה לדררה המצויה, אך גדולה יותר באופן משמעותי. סימן זיהוי חשוב הוא טבעת הצוואר האדומה-שחורה והכתם הארגמני על הכנף.

Psittacula krameri

תפוצה מקורית: תפוצה טבעית בשני אזורים נפרדים – אפריקה (רצועה רחבה מדרום לסהרה) ודרום אסיה.
הגעה לישראל: הובאה לישראל לגידול פרטי בשנות ה-70 של המאה ה-20, ופרטים שברחו או שוחררו יצרו אוכלוסייה פולשת שהחלה להתבסס בשנות ה-80 והתפשטה במהירות.
בתי גידול מועדפים: אזורים עירוניים ופרבריים, גנים, פארקים, יערות נטע אדם ושטחים חקלאיים.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: נפוצה בכל עיר וישוב במרכז, בשפלה ובצפון הארץ. מתפשטת גם לאזורים מרוחקים יותר.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות אגרסיבית על מקומות קינון: מקננת בחללי עצים, בתיבות קינון ובקירות מבנים. מתחרה ביעילות רבה במינים מקומיים (נקר סורי, דוכיפת, ירגזי, תנשמת, סבכים ועוד) ודוחקת אותם ממקומות הקינון. בכך מהווה סכנה חמורה במיוחד.
• נזקים חקלאיים: גורמת נזקים משמעותיים למטעים (פירות, שקדים, תאנים), לשדות חקלאיים (תירס, גרעינים) ולכרמים.
• מפגעי רעש ולכלוך: להקות גדולות גורמות למפגעי רעש ניכרים, בעיקר באתרי לינה, ולשלשת.
• העברת מחלות: קיים פוטנציאל להעברת מחלות למינים מקומיים.

מאפיינים

• תוכי ירוק בוהק (כ-40 ס”מ, כולל זנב ארוך), מקור אדום גדול וזנב מדורג ארוך. לזכרים טבעת ורודה-שחורה בצוואר.
• רבייה: מקננת בחללים, לרוב מטילה 2-6 ביצים. מתרבה במהירות ובהצלחה.
• מאפיינים חברתיים: מתקהלת בלהקות גדולות ורעשניות, בעיקר לפני לינה משותפת על עצים גבוהים.
• תזונה: ניזונה מפירות, זרעים, אגוזים, ניצנים, פרחים ושאריות מזון אדם.
• מידע מעניין: אחד ממיני התוכים הפולשים הנפוצים בעולם כולו (אירופה, ארה”ב, יפן). ידועה ביכולת חיקוי קולות.

מינים דומים וסימני זיהוי: צבעה הירוק הבוהק ומקורה האדום הם סימנים בולטים. הזכרים נבדלים בטבעת הצוואר הורודה-שחורה. ניתן לבלבל עם דררה אלכסנדרונית, שהיא גדולה יותר.

תפוצה מקורית: תת-היבשת ההודית.
הגעה לישראל: הגיע לאילת דרך אוניות בשנות ה-90 המאוחרות. זוהה כמין פולש בעייתי מאוד בעיר.
בתי גידול מועדפים: אזורים עירוניים ונמלים, בעיקר באילת.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: מצומצמת לאזור אילת וסביבתה הקרובה. קיים חשש כבד מהתפשטותו צפונה.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות אגרסיבית עם מינים מקומיים: טורף ביצים וגוזלים של ציפורים מקומיות (כולל מינים נדירים ומוגנים באזור אילת). מתחרה על מזון ואתרי קינון.
• נזקים לחקלאות: עלול לגרום נזק לגידולים חקלאיים.
• מפגעים סניטריים: מתרבה במהירות באזורים מיושבים וגורם למפגעי רעש, לשלשת ולכלוך משמעותיים, ולמפגעים סניטריים בקרבת אדם.
• העברת מחלות: קיים פוטנציאל להעברת מחלות לבני אדם ולבעלי חיים אחרים.
• טורף יעיל: נחשב לטורף על באזורים עירוניים.

מאפיינים

• עורב בינוני (כ-40 ס”מ), קטן יותר מהעורב האפור המקומי. גופו שחור עם צוואר וחזה אפורים.
• רבייה: מקנן בעצים, מבנים, ומתרבה במהירות.
• מאפיינים חברתיים: מתקהל בלהקות גדולות ורעשניות, לרוב בקרבת מקורות מזון אדם.
• תזונה: אוכל כל. ניזון מכל דבר כמעט – שאריות מזון אדם, חרקים, ביצים וגוזלים, פגרים, פירות, זרעים.
• מידע מעניין: נחשב לאחד מ-100 המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם. באילת התבצעו  פעולות הדברה אקטיביות למניעת התפשטותו.

מינים דומים וסימני זיהוי: דומה לעורב האפור, אך קטן יותר ובעל צבע אפור כהה יותר בצוואר ובחזה לעומתו, וקולו שונה ופחות צורמני. מזכיר קאק בגודל ובצבעים, אך לקאק עין בצבע תכלת בהיר ומקור קטן יותר.

Euodice malabarica

תפוצה מקורית: תת-היבשת ההודית (הודו, פקיסטן, בנגלדש, נפאל ועוד).
הגעה לישראל: תצפיות ראשונות בשנות ה-80 של המאה ה-20, כנראה מפרטים שברחו מגידול.
בתי גידול מועדפים: אזורים עם צמחייה עשבונית, שיחים ואזורים חקלאיים, לרוב בקרבת יישובים.
תפוצה ידועה עד כה בישראל: תצפיות בודדות בעיקר באזורים עם שדות חקלאיים וצמחייה טבעית. מתפשט מאילת דרך הבקע הסורי-אפריקאי עד לירדן ההררי. אינו נפוץ כמו דרורים או חוחיות.

סכנות אפשריות של התפשטות בטבע

• תחרות עם מינים מקומיים: על מקורות מזון (זרעים) ואתרי קינון.
• נזקים חקלאיים: עלול לגרום נזק לגידולים חקלאיים (דגנים).
• העברת מחלות: קיים סיכון פוטנציאלי להעברת מחלות לציפורי שיר מקומיות.

מאפיינים

• ציפור שיר קטנה (כ-11 ס”מ) בצבע חום-אפרפר בהיר, עם מקור קוני בצבע כסוף-אפור. בעלת זנב ארוך יחסית.
• רבייה: מקנן בשיחים, עצים נמוכים, או בקינים נטושים של ציפורים אחרות. 4-8 ביצים בתטולה.
• מאפיינים חברתיים: לרוב בלהקות קטנות.
• תזונה: ניזון בעיקר מזרעי עשבים ודגנים.
• מידע מעניין: פופולרי מאוד בקרב מגדלי ציפורים.

מינים דומים וסימני זיהוי: דומה מעט לדרור הבית, אך קטן יותר ובעל מקור כסוף-אפור אופייני. צבעיו בהירים ופחות בולטים מהדרור.

מין פולש הוא מין אשר הופץ בעקבות פעילות האדם באזור שמחוץ לטווח תפוצתו הטבעית, והצליח לייסד במקום זה אוכלוסייה המתרבה ומתפשטת ללא התערבות נוספת של האדם.

מינים אלו נבחרו על בסיס ההחלטה להתמקד במינים פולשים בעלי פוטנציאל פגיעה במערכות אקולוגיות יבשתיות וביערות. אמנם טרם ברור פוטנציאל הנזק של כל מין ומין, אולם התיעוד חשוב לשם יצירת בסיס נתונים שישמש אותנו לכשנדע מה הנזק שמינים אלו גורמים ולכשיתקבלו החלטות למניעה וטיפול.