מדע אזרחי בפעולה: תקפות, מעורבות ו-FAIR
המחקר נערך במסגרת עבודת מאסטר שהוגשה על ידי ערן שוורצפוקס, בהנחיית פרופסור מיכל קרבאל-טובי, במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מחקר זה מבוסס על עבודת שדה אתנוגרפית בת כשנה, ועוסק בשאלה כיצד המרכז מיישב את הדואליות שלו כמוסד חברתי ומדעי, תוך התמקדות בשלוש שאיפות מרכזיות: תקפות מדעית, מעורבות ציבורית ועקרונות FAIR data.
הפרק הראשון בוחן את מושג התקפות המדעית, מתוך השאלה כיצד מצליחים מומחים לעבוד עם נתונים המופקים מעבודתם של לא-מומחים. כפי שאני טוען, התקפות המדעית המושגת במהלך עבודתו של המרכז היא תוצר של פרקטיקות ושיתופי פעולה בין שחקנים רבים—מומחים ולא-מומחים, אנשים ומכונות—אשר ביחד מייצר מאגרי נתונים “מטוהרים”. הפרק השני חוקר את השאיפה של המרכז למעורבות עם הציבור. כיצד המרכז מצליח להיות מעורב, ולהישאר רלוונטי הן כשחקן מדעי והן כחברתי? היכולת לתפקד כ-“קוואזי-אובייקט”, המשרת מטרות חברתיות ומדעיות יחד, מתאפשר דרך ההפרדה הברורה בין התפקידים והאינטרסים של העולמות השונים הללו. דרך עבודת הגבול ומבנה הביו-כוח הייחודיים של מדע אזרחי, מדענים ולא-מדענים משתתפים יחד בפעולות מחוברות, שהינן חברתיות ומדעיות יחד. הפרק השלישי בוחן את עקרונות FAIR, שמיושמים באופן נרחב במדע אזרחי, כפרקטיקה מדעית וכערך חברתי, תוך העלאת שאלת הבעלות על הנתונים. מאגרי מידע בינלאומיים הופכים לאתרים בהם מסלול העבודה של המרכז מתהפך: מדענים נדרשים להתחקות אחר שרשראות התרגומים שלהם, והנגישות מאפשרת למשתתפים להפעיל פיקוח על עבודתם של המדענים, ולהפוך את מבנה הכוח/ידע הקיים במדע אזרחי.
הטיעון המרכזי של עבודה זו הוא שבמקום לבחון את המדע האזרחי במונחים של השגת תקפות מדעי ומעורבות באופן מוחלט, יש להבין אותו כתוצר של יישוב המאמצים הללו וסתירותיהם. בעוד שהתחומים החברתיים והמדעיים מתנגשים, חיוני להבין שקיומה של סתירה אינו מסמל כישלון של המרכז בהגשמת מטרותיו. במקום זאת, הסתירות הללו מהוות את כור ההיתוך בתוכו מדע אזרחי מתהווה כהיבריד של מדע וחברה.